מאז שנת 1700 זורמת עבודת הכורמות בעורקיה של משפחת לוֹנֶה משסאן מונרשה שבקוט דה בון עד שבמאה ה-18 היא עברה למשכנה בכפר פּוֹמָאר. קוט דה בון הוא אמנם אזור שידוע בעיקר כמקורם של יינות לבנים על טהרת שרדונה המבוקשים ביותר בעולם, אך עדיין אסור לשכוח שנטועים בו כמה כרמים נפלאים של פינו נואר, בעיקר בגראן קרו של קורטון ובחלקות המסווגות כפרמייה קרו בוולניי ופומאר.
היקב עבר מדור לדור, ועם השנים ובעקבות יחסי שכנות טובים, הצליחה משפחת לוֹנֶה לשים יד על חלקות ייחודיות של כרמים מובחרים ביותר, ויצרה לעצמה אוסף משובח וחד פעמי של כ-115 דונם, ובו גם חלקות הפומאר פרמייה קרו לה רוז׳יין, קלו בלאן ושאפונייר, וחלקות הגראן קרו לה שמברטן ולטריסייר שמברטן שבכפר ז'ברה.
בעשרות השנים האחרונות של המאה הקודמת היה הבית בבעלותו של ריימונד לוֹנֶה, איש עסקים פריזאי שכיהן כמנכ״ל של אחת מחברות הביטוח הגדולות בצרפת. עבודת האדמה, כורמות וייננות לא משכו אותו כלל והאחוזה המשפחתית הייתה עבורו לא יותר מתחביב, תכשיט משפחתי יקר ערך להתנאות בו, שנוהל מרחוק.
על רקע העדרה של מורשת כורמות וחסרונו של קשר עמוק לקרקע אפשר אולי לנסות להבין את סכסוך הירושה הסוער שהתחולל עם מותו של ריימונד בשנת 2000. בהיותו על ערש דוויי, ריימונד ציווה את נכסיו לשני יורשים: לביתו הערירית, ולנכדו, קְסָבְיֶּיה הוֹרְיוֹ, טייס קרב בחיל האויר הצרפתי. עלייתם המטאורית של מחירי יינות בורגון לצד הזינוק בערך הנדל'ני הביאו לכך ששוויו של הנכס הפך לבלתי נתפס, וביתו של ריימונד הודיעה לו שבכוונתה למכור את הירושה וליהנות מהכסף. ריימונד התנגד וקצפו יצא בהבינו שנחלת המשפחה תאבד לעד, אך מפאת חוקי הירושה הצרפתיים הסבוכים לא היה דבר שיכול היה לעשות, והוא מת שבור לב.
היה זה קְסָבְיֶּיה שהחליט לא לוותר ולקיים את רצונו של סבו האהוב כלשונו. הוא חלם לעבור לפומאר, להחזיר עטרה ליושנה ולעשות יין על האדמה המשפחתית, ולכן לקח את דודתו לבית המשפט. המאבק מלא היצרים נמשך לא פחות מ-11 שנים, במהלכם מכרה הדודה חלקים מהאחוזה אולם לא את חלקות הפנינים הטובות ביותר. ב-2011 פסקו השופטים לטובת קְסָבְיֶּיה. הוא קיבל כ-40 דונם, התפטר מחיל האוויר ויצא לדרכו החדשה.
הגשמת החלום החלה בהיכרות עם עבודת הכרם. העלויות המשפטיות הגבוהות של הסכסוך כילו את חסכונותיו של קְסָבְיֶּיה, אך למזלו הכורמים של סבו המשיכו לטפל בגפנים במסירות והם לא נפגעו. את יבול שלושת השנים הראשונות הוא מכר וכך מימן ציוד שהיה חיוני לכרם ולהקמת יקב קטן. בתוך כך, הוא עשה ניסיונות על מנת לגבש את הקו המקצועי-יינני שלו. כיועצת בחר את ורוניק ז׳יראר, שכן כלשונו ״פומאר (כפר שידוע ביינות עוצמתיים וטאניים, לעומת הכפר השכן וולניי למשל שמתאפיין ביינות אדומים עדינים) זקוק למגע אישה״. מבקרי היין הסתקרנו החל מהבציר הראשון, זה של שנת 2014, ובאופן חריג היה ביניהם קונצנזוס. מרמת יינות הווילאז׳ ועד רמת הגראן קרו מדובר היה בביטוי ייחודי, עדין ונאמן לטרואר, מבטיח ביותר ובעיקר מהנה מאד. בשני הבצירים שלאחר מכן החלה העבודה הקשה של קְסָבְיֶּיה להשתלם ונוצר ביקוש ער בקרב אוהבי יינות בורגון והיינות זכו לשבחי המבקרים. אנחנו שמחים מאד להיות מסוגלים לשלוח לכם היום, ובזמן הקצר שעוד יהיה אפשר, בקבוק מטרואר נהדר, הישר מידיו של כוכב עולה, ולסייע בכך בהגשמת חלומו של קְסָבְיֶּיה.